1st
הצביעות חוגגת בימים אלה בקהילת הלינוקס והקוד הפתוח (בסוף יש אנקדוטה על מוסיקה. אז תשארו)
חברת התוכנה מיקרוסופט היתה אחת הספונסריות של כנס הגיקים השנתי “אוגוסט פינגווין” ולרבים בקהילה זה צרם. אחרי הכל, היו”ר הנוכחי של מיקרוסופט טען שלינוקס זה סרטן ובכלל, הם לא נחמדים אלינו. ובכל זאת, אני חושב שאנשים שמים טייס אוטומטי של “אנטי מיקרוסופט” ומנציחים את העניין של “מי שמתמש בלינוקס שונא את מיקרוסופט”. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שיש לי השגות מסוימות בעניין מיקרוסופט והתהלותה, לא ממש שונא את החברה הזאת. האמת העצובה היא שרוב הזמן לא ממש אכפת לי ממנה. יש לי את מערכת ההפעלה שלי והדפדפן שלי ומעבד התמלילים שלי שאף אחד מהם לא מתוצרת מיקרוסופט, ובאמת שאין לי זמן מיותר להקדיש לחברה שבמוצריה אני לא משתמש (לרוב). יש לי עוד המון מה להגיד בנושא, אבל כאן אני מדבר על מוסיקה וזה הרבה יותר חשוב. כל ההקדמה על סערת הגיקייה הנוכחית והמימון של מיקרוסופט הזכיר לי סיפור אחר. היו היתה פעם להקה ושמה היה “צ’ומבהוומבה”. אותה ההלקה היתה ידועה כלהקה מאוד מודעת פוליטית ומודעת לנושאים של איכות הסביבה אפילו לפני שאל גור המציא את ההתחממות הגלובלית. ובכל זאת, הלהקה הסכימה לתרום שיר שלה לפרסומת של וולקסווגן. תאגיד רשע ענק שמייצג את כל הדברים שהלהקה תיעבה. היו סמוכים ובטוחים שיותר מגבה אחת הורמה בקהילת האינדי. מסמכים נחתמו, צ’קים נמסרו וכולם היו שמחים. לאחר קבלת הכסף לקחו חברי הלהקה את מלא הסכום שקיבלו מהתאגיד המזהם ותרמו אותו לארגון שתובע חברות כמו וולקסווגן. יש מבין?
